תמלול ותרגום (מקוצר מעט) של הרצאה של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד: גאפס חלק 1/3
לפני שנתחיל, אני אספר לכם שבשלוש השנים האחרונות הפכנו במשפחה לחלקאים. קנינו אדמה תעשייתית ופגומה, אדמה שהייתה בשימוש של חקלאות תעשייתית מעל מאה שנה, ואנחנו משיבים אותה לבריאות.
כשעברנו לשם האדמה העליונה הייתה בכזה עובי (מראה עם האצבעות עובי דק). כשניסינו לשתול עצים היה מאוד קשה לחפור. יש לנו הרבה בעלי חיים, הרבה ציפורים. כדי לשחזר וליצור מחדש את האדמה העליונה, צריך בעלי חיים. אז בעלי החיים שלנו עבדו קשה בשלוש השנים האחרונות וכעת עובי האדמה העליונה הוא כזה (מראה עם האצבעות מרחק גדול יותר ממקודם). יש בה תולעים, היא חיה, היא בחיים, ועכשיו הרבה יותר קל לחפור ולשתול בה דברים.
אני מכירה הרבה אנשים כמונו, אנשי עיר שגדלו בעיר והם אינם חקלאים, אבל רוצים לקנות שטח אדמה שנהרס על ידי האנושות ולהחזיר אותו חזרה לבריאות. ככל שיותר אנשים מאיתנו יעשו זאת, כך נחזיר מהר יותר את הבריאות לכדור שלנו.
גאפס (Gaps) אלה ראשי תיבות של תסמונת פסיכו-מעי (במקור Gut and Psychology Syndrom, אפשר לתרגם גם כ"תסמונת מעי ונפש) ותסמונת פיזיו-מעי (במקור Gut and Physiology Syndrom, אפשר לתרגם גם כ"תסמונת מעי ופיזיולוגיה).
היפוקרטס הצהיר לפני אלפי שנים: כל המחלות מקורן במעי.
ככל שאנחנו לומדים זאת בכלים מדעיים, כך אנו מבינים עד כמה הוא צדק.
כל מחלה, בין אם היא נפשית או פיזית – מתחילה במערכת העיכול בגוף האדם.
גאפס מבססת את הקשר בין מצב המעי לבין בריאות שאר הגוף.
ישנה סיבה לכך שהתחלתי בלדבר על החווה ועל שכבת האדמה העליונה מכיוון שעל פי מה שגילינו, למערכת העיכול שלנו יש "אדמה" משל עצמה. אם תקחו מעי של אדם בוגר ותפרסו אותו באופן שטוח, הוא יכסה מגרש טניס. וכל מילימטר מרובע במגרש הטניס הזה, מכוסה בשכבה עבה של קהילת חיידקים, וירוסים, פטריות, פרוטוזואה, ארכאה, תולעים, תולעי פלוק ועוד המון יצורים שאפילו עוד לא נחקרו, והיצורים האלו יוצרים ביופילם משלהם. הם נאחזים במזון שאתם אוכלים, ממירים אותו לחומרים שמועילים להם ובונים לעצמם בתים קטנים. זה נקרא ביופילם, זו היא שכבה עבה ודביקה של חיידקים וזו פלורת המעי שלנו.
האדמה צריכה להיות מכוסה בצמחים, אם האדמה תהיה חשופה, אם נחפור או נחרוש בה – היא תמות. בכל פעם שאנו חורשים את האדמה – אנו הורגים אותה, אנו הורסים אותה. אדמה בריאה מכוסה בשכבה של דרם, שכבה של עשב, בעשבים, שורשים וחיים מיקרוביולוגיים שחיים בתוכה, חיידקים שחיים בה. אותו הדבר קורה במגרש הטניס שבתוככם, הוא מכוסה בשכבת "עשב" משל עצמו, זו פלורת המעיים שלנו.
מחקרים אחרונים מגלים ש- 90% מכל התאים בגוף שלנו הם פלורת מעיים.
אז שאר הגוף הוא רק 10%, הוא קונכייה, הוא בית גידול למסת החיידקים שחיים בתוכנו, ואנחנו מתעלמים מהם בעת סכנה. מספר התפקידים שהם ממלאים עבורנו הוא כל כך גדול וחשוב, שאם נחטא את מערכת העיכול שלנו ליום אחד – אנחנו לא נשרוד.
פה נדבר על התפקידים של פלורת המעי, אלה שנחקרו היטב ושאנחנו יודעים משהו לגביהם.
הם (חיידקי המעי) מגנים על מגרש הטניס מפני פולשים מבחוץ, בין אם זה חיידק, תולעת, רעלן או כימיקל. הם (חיידקי המעי) לא מאפשרים לדברים האלה להיכנס אל הטירה שלכם, אל הגוף שלכם, הם מגנים עליכם.
בין אם מדובר בכימיקלים, בכימיקלים מסרטנים, מתכת רעילה או משהו אחר – למיקרוביום (החיידקים) הזה יש את היכולת לנטרל את הכימיקלים הללו. למעשה, הם המנטרלים ומנקי הרעלים הכי טובים שידועים לנו על הפלנטה. אם אין להם את היכולת לנטרל את זה (את הרעלים), הם יאחזו בהם ויפנו אותם מחוץ למערכת דרך הצואה. רוב הצואה היא בקטריות. הם (חיידקי המעי) אוחזים בחומרים רעילים, זה נקרא קלציה, מהמילה היוונית "כלה", צבת. כמו צבת סרטן, הם (החיידקים) יתפסו את הכספית, את העופרת, את האלומיניום, את הפורמלדהייד ומספר עצום של רעלים אחרים, ויפנו אותם מחוץ למערכת שלכם.
במחקר על חולדות, שתי קבוצות של חולדות קיבלו כספית אורגנית עם האוכל והשתיה שלהם. קבוצה אחת של חולדות הייתה עם פלורת מעיים בריאה, לקבוצה השנייה ניתן מגוון של אנטיביוטיקות במשך מספר שבועות, כדי להרוס להם את פלורת המעי. החוקרים מצאו שבחולדות עם פלורת המעי ההרוסה – מעל 90% מהכספית נספג אל תוך המערכת, אך בחולדות עם פלורת המעיים הבריאה, הספיגה הייתה בין 1-3% והשאר יצא דרך הצואה. עד כדי כך חזקה פלורת המעיים שלנו בהגנה עלינו מפני רעלים.
בריאות ושלמות המעי.
חיידקי המיקרוביום אלה שומרי-הבית שלנו (כמו שומרי-סף). הם שומרים על מערכת העיכול שלנו ולא מאפשרים לשום דבר רעיל להגיע אל תוך הגוף. יש להם חלק עצום בעיכול תקין ובספיגת המזון שלנו. למעשה, איננו יכולים לעכל ולספוג מזון ללא תפקוד טוב של פלורת המעיים.
אנחנו חיים בעולם שבו אנטיביוטיקה נרשמת לנו על בסיס קבוע מגיל מאוד צעיר. בנוסף לכך, רוב המזון המתועש שאנו מכניסים לפה מלא באנטיביוטיקה. בשר תעשייתי, דגים תעשייתיים, ביצים, חלב, ירקות, פירות, דגנים, קטניות (במקור: שעועית), הכל גדל עם חומרים שמכילים אנטיביוטיקות. רוב חומרי ההדברה הם אנטיביוטיקות, בכל פעם שאנו אוכלים מזון לא אורגני אנו צורכים אנטיביוטיקה.
מה עושות אנטיביוטיקות?
הן הורסות את ההרמוניה בתוך מערכת העיכול שלנו. הטבע עובד על הרמוניה. הטבע הוא סימפוניה יפייפיה בה כל דבר מזמר בטון שלו והכל הרמוני.
בפלורת מעי תקינה יש אינספור חיידקים, והם כולם שותלים אחד את השני, קוצרים אחד את השני, אוכלים אחד את השני, שולטים אחד בשני ומטפחים אחד את השני. הם כולם שולטים אחד בשני כך שאף אחד מהם לא יכול להיות בצמיחת-יתר, לצאת משליטה ולהתחיל לגרום נזק.
כשאנחנו נוטלים אנטיביוטיקה, מה אנחנו עושים?
אנחנו הורגים חלק גדול מההרמוניה הזו. פתאום מה שנשאר כבר לא בשליטה, ויש לנו דיסהרמוניה, יש לנו חוסר איזון. כתוצאה מכך, המזון מתעכל מיד בצורה מאוד שונה, לא בדרך בה הוא נהג להתעכל לפני נטילת האנטיביוטיקה. פתאום, דברים שנהגתם לעכל טוב והיו לכם בסדר, כמו הטוסט, הקרואסון, דגני הבוקר שלכם או משהו אחר, אתם לא יכולים לעכל יותר. זה גורם לכם לגזים, לכאב, לשלשולים, לריפלוקס, בגלל שכעת פלורת מעיים שונה מפרקת את המזון וממירה את המזונות הללו למגוון של רעלים. בו זמנית, הם פוגעים בשלמות דופן המעי והופכים אותו לדליף ומחורר. הרעלים האלה נספגים אל זרם הדם, מתפזרים ברחבי הגוף ובכל איבר אליו הם יגיעו הם יגרמו לחולי, הם יגרמו לבעיות.
לחיידקים הטובים יש את היכולת להשתקם אחרי נטילת אנטיביוטיקה, זה לוקח בין שבועיים לחודשיים וזה הוא חלון הזדמנויות למגוון חיידקים פתוגנים שמנצלים זאת כדי לשלוט ולהגיע לצמיחת-יתר. הזנים הטיפוסיים שבדרך כלל מגיעים לצמיחת-יתר אחרי אנטיביוטיקה שאנו יודעים עליהם, הם פטריית קנדידה וקלוסטרידיום. שני הזנים הללו יכולים לגרום להרבה סבל ובעיות בגוף.
אז בכל מעבר מסדרת אנטיביוטיקה אחת אל הבאה – יש לכם פחות ופחות הרמוניה במערכת העיכול ויותר ויותר שיבוש, כאשר מגוון זנים נמצאים בצמיחת-יתר ומתחילים לגרום לבעיות.
ואם נחזור לתפקוד של פלורת מעיים בריאה – ייצור ויטמינים הוא תפקיד משמעותי של המעי שלנו.
כולנו יודעים שאנו זקוקים לויטמיני B נכון? B1, B2, B3, B5, B6, B12, ביוטין (B7).. המקור העיקרי והחשוב ביותר, ולפעמים גם המקור היחיד שלנו לויטמינים האלה – היא פלורת המעי שלנו. כנ"ל לגבי ויטמין K2, שהוא ויטמין מסיס בשומן, ועוד חומרים ונוטריאנטים רבים אחרים. למה? כי הדברים האלו לא זמינים לעיתים קרובות במזון, וגם אם הם זמינים לנו – אנו לא יכולים לעכל ולנצל מזונות אלו כל כך טוב. בגלל שהדברים הללו כל כך חיוניים לנו, אמא טבע נתנה לנו מפעל קטן משלנו בתוך מערכת העיכול שמייצר תמיד חומרים אלו ומשחרר אותם אל זרם הדם והלימפות. בין הגוף לפלורת המעי מתרחשת שיחה מאוד מעניינת, כשהגוף אומר לפלורת המעי "אני זקוק להרבה B12 עכשיו", פלורת המעי תשחרר B12 בכמות הזו. אנחנו לא יכולים לשחזר את זה, עם שום תוסף או מזון. כאשר אנשים הורסים לעצמם את פלורת המעי, בדרך כלל עם אנטיביוטיקה, הם מפתחים אנמיה דבר ראשון. הם הופכים חיוורים, בצקיים, האנרגיה שלהם יורדת והם לא יכולים לסבול מתח ולחץ. זו אנמיה. דם בריא דורש את כל ויטמיני ה B, לא רק ברזל. והאדם הזה ימשיך להיות אנמי עד שפלורת המעי שלו תשוחזר, זה חייב להיעשות.
ויטמין K2 הוא ויטמין מאוד מעניין, בלעדיו הגוף לא יכול לקחת סידן מהמזון ולהעביר אותו אל העצמות והשיניים שלכם. במקום זאת, הסידן מתמקם בעורקים, במוח, בכבד, בכליות בצורת אבנים, וברקמות רכות אחרות תוך גרימת מחלות לגוף. כל אדם שהיו לו אבנים בכליות, בכיס המרה או בעיות אחרות בסגנון – הוא במחסור של ויטמין K2, מכיוון שפלורת המעי שלו פגועה.
מערכת החיסון:
85% ממערכת החיסון שלכם ממוקם במעיים, אז מערכת העיכול היא האיבר החיסוני הכי גדול וחשוב בגופכם. למה? כי 90% מכם נמצא במעי, ומערכת היחסים בין פלורת המעי למערכת החיסון היא כזו (משלבת אצבעות אחת בשניה), הן שותפות צמודות, הן מדברות אחת עם השנייה. פלורת המעי מהווה מקור מידע משמעותי למערכת החיסון, הפועלת על פיו ומחליטה החלטות חשובות – האם עליי לשגר מידע? האם עליי לפתוח בתגובה אוטואימונית? האם עליי לעשות משהו אחר עם זה?
בנוסף: מערכת החיסון היא איבר רעב מאוד, היא זקוקה להזנה, הזנה גבוהה באיכותה, כל הזמן.
פלורת המעי מספקת הזנה איכותית זו למערכת החיסון ומגוננת עליה מפני הרעלה.
מה קורה לאדם עם פלורת מעי פגועה?
היא לא תקינה.
מערכת החיסון נכנסת לתת תזונה, היא מורעלת מזרם של רעלים המגיעים אל הדם מהמעי, והיא מקבלת מידע שגוי, בגלל שמידע שמגיע מפלורת מעיים פגועה הוא מידע שאינו בריא. דיסהרמוני.
כתוצאה מכך, האדם הזה מפתח דלקת כרונית בגופו, בעיות אוטואימוניות מתחילות ועוד מגוון של בעיות אחרות. אז מערכת החיסון עצמה מתחילה לגרום למחלות בגופכם.
אלה רק כמה מהתפקידים, שנחקרו היטב (מראה שקף):
תפקידים של פלורת המעי:
- הגנה מפולשים
- בריאות ושלמות המעי
- עיכול וספיגה תקינים
- ייצור ויטמינים
- ניקוי רעלים
- ויסות מערכת החיסון
ישנם עוד הרבה תפקידים לפלורת המעי שלנו, המדענים שלנו עובדים על כך, אני בטוחה שיהיה לנו מידע נוסף בקרוב.
מה עשוי לפגוע בפלורת המעיים שלנו?
האם מישהו מכם יכול להרים את ידו במידה והוא חווה לפחות אחד מאלה? (מראה שקף):
- אנטיביוטיקה
- סטרואידים או גלולות
- תרופות אחרות
- סטרס
- תזונה לקויה
- זיהומים
- מחלות
- האכלה מבקבוק (מתכוונת בינקות)
- הזדקנות
- זיהום סביבתי
- קרינה
- אלכוהול
- כימיקלים רעילים
- טיפולי שיניים
בני האנוש יצרו סביבה, בייחוד בעולם המערבי – שהיא נגד החיים, שאינה תורמת לחיי האנוש.
כל אחד מהדברים הללו יכול לפגוע לכם בפלורת המעי בצורה משמעותית.
אני רוצה לציין במיוחד את הגלולות למניעת הריון, להן יש השפעה הרסנית על פלורת המעי. נשים נוטלות אותן שנים, לפני שהן מחליטות להקים משפחה.
מדוע זה חשוב?
מכיוון שהתינוק מקבל את פלורת המעי שלו מהאמא.
כאשר התינוק עובר בתעלת הלידה, בזמן הלידה התינוק בולע מלוא הפה בקטריות שחיות בנרתיק האם.
מהיכן מגיעה פלורת הנרתיק? מהמעי של האישה.
אז אם לאישה יש פלורת מעי פגומה, תהיה לה פלורה פגומה בתעלת הלידה, וזה מה שהיא נותנת לתינוק מהרגע הראשון לחייו, פלורת מעי פגומה.
לאבות יש את פלורת המעי שלהם, שמאכלסת את אזור המפשעות וכל האיברים שם, והם חולקים את הפלורה שלהם עם האמא על בסיס קבוע.
בקליניקיה שלי עבדתי עם אלפי ילדים אוטיסטים, כמעט 100% מהאמהות היו עם פלורת מעי פגועה. זה מה שהן העבירו לילדיהן ברגע הלידה. היו לי קומץ אמהות שלא היה נראה שיש להן את הבעיה הזו, בכל מקרה כזה הייתה לאבא פלורת מעי מאוד פגועה, אז משם הגיעה הפלורה הזו לילד.
כל התרופות האחרות, בייחוד אלה הניטלות באופן כרוני וקבוע – יפגעו בפלורת המעיים שלכם. זיהומים וגם התזונה התעשייתית המודרנית שלנו, מאכילים באופן מושלם קנדידה, קלוסטרידיום, פרוטאוס, סטפילוקוקוס, סטרפטוקוקוס ועוד הרבה יצורים אחרים ותולעים, הם יוצרים סביבה מושלמת לתולעים ולטפילים במערכת העיכול.
התזונה הלא נורמלית עליה האנושות חיה במאה השנים האחרונות, משחקת תפקיד מכריע באי-תקינות של פלורת המעי אצל בני אדם.
האכלה מבקבוק.
תינוקות הגדלים על אכילה מבקבוק מפתחים פלורת מעי שונה לחלוטין מתינוקות יונקים. פלורת המעי הזו חושפת אותם לאלרגיות דבר ראשון, ולבעיות רבות אחרות בהמשך.
גיל מבוגר, זיהומים סביבתיים, קרינה, אלכוהול וטיפולי שיניים.
חשוב מאוד להבין שכל דבר שרופא שיניים מודרני שם לכם בפה – הוא רעיל. הוא רעל. ואנחנו בולעים את זה למשך שבועות אחר כך. אז חשוב מאוד לנו, האנושות, לפתח רפואת שיניים הוליסטית. רפואת שיניים שתהיה מודעת לדברים האלה ותנסה לעבוד בצורה שתהיה פחות רעילה לנו.
חשוב מאוד גם להכין את פלורת המעי שלנו לביקור אצל רופא השיניים על ידי נטילת פרוביוטיקה איכותית במשך כמה שבועות לפני הטיפול ואכילת תזונה נכונה, וכן במשך כמה שבועות אחרי הטיפול אצל רופא השיניים. בצורה הזו אתם יכולים להגן על פלורת המעי שלכם מנזק רב של טיפולי השיניים.
מה הוא סנריו טיפוסי במעי שאנו רואים בקליניקה?
אמא עם פלורת מעי פגועה, היא מעבירה את הפלורה הפגועה לילד שלה ברגע הלידה, הילד מתחיל את ההתפתחות בחייו מנקודת פתיחה גרועה. לזה מתווסף פקטור נוסף המשחק תפקיד בפלורת המעי ובכל הימים שיבואו בהמשך – וזה עומס הרעלים הכללי איתו תינוק נולד.
זה נשמע אכזרי ולא הוגן, אבל הדרך בה אמא טבע עיצבה גוף אנושי של אישה, היא בצורה כזו שהוא משתמש בהריון כהזדמנות לניקוי על ידי השלכת הרעלים אל התינוק, אל העובר. זה הוכח בניסוי על בעלי חיים.
אז אם לאישה יש סתימות אמלגם בשיניים, הכספית שתצא מהן תראה את התינוק כיעד ראשוני. התינוק יקבל את רוב הכספית.
אם האישה צבעה את חדר התינוק בזמן ההריון או שחשפה את עצמה לכימיקלים אחרים, הלכה למספרה, צבעה את שערה, סלסלה את השיער או משהו אחר, השתמשה באיפור, בתמרוקים שונים, קרמים, תחליבים, שמפו וכו'… העור שלנו אינו מהווה מחיצה, הוא ספוג, הוא סופג הכל בשניות. בכל פעם שאתם חופפים עם שמפו, הדם שלכם מתמלא בכימיקלים, כימיקלים רעילים מאוד, כימיקלים מסרטנים. אצל נשים הרות, 90% מהכימיקלים האלו יספגו בעובר. ובימינו, נשים מביאות ילדים יותר ויותר מאוחר, רוב הנשים היום מביאות את ילדן הראשון בשנות השלושים לחייהן. אז היו לה 30 שנה לצבור כימיקלים ורעלים בגופה. מגלולות למניעת הריון, לג'אנק פוד, תרופות שהיא נטלה, תמרוקים, איפור, צבעי שיער ועוד הרבה דברים שקיימים בסביבתנו. קרינה, זיהומים מהמבנים או כל מקום אחר. ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך היא צברה יותר בגופה.
ברגע שהיא נכנסת להריון הגוף אומר "יופי, אני אתנקה!" והוא משליך הכל לעובר.
יש לנו מספר עולה של הפלות בעולם המודרני. אם לאישה יש מספיק רעילות כדי להרוג את התינוק היא תעבור הפלה או לידה שקטה, היא תלד תינוק מת. הפלה היא לא אירוע שמח אבל היא למעשה דבר מיטיב, מכיוון שבהפלה הזו הגוף שלה התנקה, ובהריון הבא הגוף שלה יהיה נקי יותר ועם היכולת להביא תינוק בר-חיים.
כמות הרעילות איתה נולד הילד תקבע את מצבו, האם הוא יהיה חזק או חלש. אחוז הילדים שנולדים בעולם המערבי עם מטען עצום של רעילות הולך ועולה, והם מקבלים פלורת מעי פגועה מאימם מיומם הראשון. אז הילדים האלה מגיעים מראש עם מצב בעייתי. לכן יש לנו מגפה של סוכרת מסוג 1, לקויות למידה, אלרגיות ועוד כל מיני מחלות בילדינו.
כשאני התחלתי לעבוד בתור רופאה, האדם הצעיר ביותר שיצא לנו לאבחן עם סוכרת 1 היה בן 18, היום יש לי קבוצת מטופלים שהם בני כמה שבועות בלבד, תינוקות עם סוכרת מסוג 1. המחלות הולכות ויורדות בגילאים והופכות לשכיחות יותר.
אז תינוקות רוכשים פלורת מעי פגועה.
מראה שקף – סנריו טיפוסי:
- אמא עם דיסביוזה במעי (חוסר איזון בפלורת המעי)
- התינוק לא מפתח פלורת מעיים תקינה
- מערכת החיסון במצב לא תקין
- דלקות אוזניים וחזה, אנטיביוטיקות
- עוד נזק לפלורת המעי ומערכת החיסון
- חיסונים
- תזונת גמילה טיפוסית
- דיסביוזה במעי המובילה לנזק בדפנות המעי
- רעלנים, חיידקים ומזון לא מעוכל נכנסים אל הגוף
- בעיות תפקוד מוחיות ומחלות פיזיות
תינוקות נולדים עם מערכת חיסון לא מפותחת, זו מערכת חיסון שזקוקה לחינוך. ביסוס של פלורת מעי תקינה בימים הראשונים לחיים היא שיעור עצום למערכת החיסון, זו התנסות לימודית ענקית. אם הילד רוכש פלורת מעי פגועה מאמא, הילד הזה הוא בעל מערכת חיסון פגועה. זו היא מערכת חיסון עם מידע שגוי. אז הילד מקבל זיהומים. ייצור ליחה היא פעולה של מערכת החיסון, אז הילד מתחיל לייצר יותר מדי ליחה, באף, בגרון, בתעלות האוזן התיכונה המתחברות אל מאחורי האף. הילד מתחיל לקבל דלקות אוזניים וחזה. דלקות אוזניים הן הזיהום הנפוץ ביותר בקרב ילדים חולים בעולמנו, וכמובן שאנטיביוטיקה נרשמות לכך, אז כל פלורת מעי חיובית שהילד כן קיבל מהאמא – נהרסת, על ידי סדרות של אנטיביוטיקה. בנוסף לכך, לאנטיביוטיקה יש השפעה מזיקה ישירה על מערכת החיסון. אז עם כל סיבוב של אנטיביוטיקה מערכת החיסון מקבלת התקפה כפולה – מפלורת המעי הלא תקינה ומהאנטיביוטיקה עצמה.
מדענים צפו באנטיביוטיקה הורגת מקרופאגים (תאי מערכת חיסון), לימפוציטים (תאי דם) ותאים אחרים של מערכת החיסון.
אז נזקים נוספים מתווספים לפלורת המעי ואז גם במערכת החיסון של הילד, זה בדרך כלל קורה בשנתיים הראשונות לחיים, ואז כמובן מצטרפים גם החיסונים לתזמורת.
החיסונים הומצאו על ידי אנשים טובים, אנשים שבאמת רצו לעשות משהו טוב למען האנושות, אך המוטיבציה הזו נעלמה לחלוטין. החיסונים הם עסק של מיליארדי דולרים, החומרים שיש בחיסונים מאוד רעילים.
התמודדנו עם הכספית, לשמחתנו הם הסירו את התימרוסל – הכספית מהחיסונים, אבל יש אלומיניום. כמות האלומניום שהילד מקבל, שהתינוק הקטן מקבל בזריקות הראשונות, בשנים הראשונות לחייו – זו מנה של פיל בשביל הגוף האנושי. אלומיניום גורם לדמנציה ולאלצהיימר, בגלל שאלומיניום הוא רעלן מסיס בשומן והוא נספג ברקמות עתירות שומן בגוף, אז המוח מהווה בשבילו מטרה. מערכת העצבים מהווה לו מטרה, בלוטת התריס, הלבלב, מח העצם – היכן שרוב תאי הדם ומערכת החיסון נולדים. יש לנו מגפת לוקמיה בילדים, הלוקמיה מצויה אצל צעירים יותר ויותר, יש לנו עכשיו תינוקות עם לוקמיה. מח העצם של הילד מלא באלומיניום, בכספית, בעופרת, מלא ברעלים אחרים, רבים מהם מגיעים מחיסונים, לכן יש לנו את המגפות הללו.
מחקרים אחרונים מראים עובדה שהיא פשוט בלתי תיאמן – בשנתיים הראשונות לחיי הילד, לחיסונים האלה אין כל אפקט על בניית מערכת החיסון, בגלל שמערכת החיסון לא מפותחת דיה כדי להגיב עליהם באופן הנכון. ילדים אינם מפתחים חסינות בשנתיים הראשונות לחייהם. אסור לנו לחסן ילדים בשנתיים הראשונות לחייהם.
ככל שאני לומדת על הנושא, כך אני משתכנעת שאילו הייתי יולדת היום ילדים – לא הייתי מחסנת אותם.
היום, ילדים עד גיל 4 מקבלים 52 חיסונים. האם זה באמת נצרך?
ומה שאנו צריכים להבין זה שכל זיהומי הילדות – חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח וכל השאר – ניתנו לנו על ידי אמא טבע עם סיבה. אמא טבע לא עושה שום דבר ללא סיבה טובה. הם (מחלות הילדות) ניתנו לילד כדי "לחנך" היטב את מערכת החיסון המתפתחת שלו, כדי ללמד אותה כיאות לגבי איך לחיות בעולם הזה. העובדה היא שאנשים אשר חלו בחצבת בילדותם, לא פיתחו בעיות אוטואימוניות או אלרגיות, כי מערכת החיסון שלהם "חונכה" כראוי. בזמן שאנשי המיינסטרים המתלהמים שמפחידים את הציבור למוות ואומרים "חצבת יכולה להרוג לכם את הילד", הפקטור המכריע לגבי האם הילד יחווה סיבוכים מהחצבת או מזיהום אחר – הוא המצב התזונתי של הילד. אם לילד אין מחסור בחלבון ובויטמינים מסיסי שומן – אלה ויטמיני A, D, K, E – אם הילד מוזן היטב מהבחינות הללו הוא יעבור בקלות חצבת או כל אחד אחר מהזיהומים האלה, והוא יצא מזה בריא וחזק יותר. מערכת החיסון שלו קיבלה שיעור טוב.
תזונת הגמילה הטיפוסית מבוססת על חלב מתועש, חלב מת, ועל דגנים מתועשים. שניהם קשים מאוד לעיכול ומלאים בנוטריאנטים שנהרסו ועברו שינוי כימי. הם לא באמת מזינים את הילד, הם מזהמים את גופו, והם הופכים את כל המצב לחמור יותר מכיוון שהם מזינים את הפתוגנים במעי. אז עד גיל שנה או שנתיים בדרך כלל, הילד מגיע למצב די רציני של דיסביוזה במעי. זה פוגע בשלמות דפנות המעי של הילד והופך אותן לדולפות ומחוררות. במקום שמערכת העיכול של הילד תהיה מקור להזנה, היא הופכת להיות מקור גדול לרעילות בגופו. זרם של רעלים, חיידקים חיים ומזון לא מעוכל, נכנסים אל הגוף ומתפשטים בתוכו, מערכת החיסון מגיבה למצב, וזהו כמובן בסיס לכל מחלה כרונית בגוף. כאשר הדברים האלה מגיעים אל המוח של הילד הם מציפים אותו ברעלים, גורמים לבעיות תפקוד מוחיות, ולכל איבר אליו הם מצליחים להגיע הם יגרמו למחלות פיזיולוגיות.
בואו נתחיל ב'תסמונת הפסיכו-מעי' (במקור Gut and Psychology Syndrom).
אני מתארת תסמונת זו בספרי בעל אותו השם.
בואו נתחיל עם הילדים.
כשאני התחלתי לעבוד כרופאה, ילד אחד מתוך 10,000 אובחן עם אוטיזם.
היום אנו מאבחנים בממוצע ילד אחד מתוך 35-40 עם אוטיזם.
מדענים כבר הראו את הגרף (מסמנת בידה קו עולה): בין השנים 2020-2025 יאבחנו ילד אחד מתוך 2 עם אוטיזם במדינות דוברות אנגלית. חצי מהתינוקות שלנו יהיו אוטיסטים. והגרף לא עומד להפסיק שם, הוא ימשיך לעלות, עד שהרוב או אולי כל הילדים במערב יהיו אוטיסטים. אם זו לא קטסטרופה אני לא מה יודעת מה כן. והממשלות שלנו טומנות את ראשון בחול, הן לא רוצות אפילו להכיר בנתון הזה.
כמעט 100% מילדים אלה נולדים עם מוח תקין לחלוטין. אלה ילדים נורמלים לחלוטין, אך הם רכשו פלורת מעי לא תקינה מאמם מההתחלה והם קיבלו מטען כבד של רעילות מהאמא במהלך ההריון, אז כשהם נולדים, מערכת העיכול שלהם מלאה בפתוגנים המייצרים זרם רעלים. רעלים אלו מגיעים אל מוח הילד ומציפים אותו ברעילות.
איך תינוקות לומדים?
הם מקשיבים להכל, הם מתבוננים בהכל, הם נוגעים בהכל, הם מכניסים הכל אל הפה, מה הם עושים?
הם משתמשים בחושים שלהם כדי לאסוף מידע מהעולם. השמיעה, הראיה, חוש המישוש, בלוטות הטעם, חוש הריח, ואז האיברים הללו מעבירים את המידע אל המוח כדי שהוא יעבד אותו, ומהמידע הזה התינוק לומד. זו אמא, זה אבא, אני יכול לבטוח בהם, זה צעצוע שאני משחק איתו ככה (מדגימה עם היד), אני לא זורק או הורס אותו. אלה ילדים אחרים, אני מחקה אותם. זה אוכל, אני אוכל אותו בצורה כזו.. אבל אם מוח הילד מוצף ברעלים, הוא אינו יכול לעבד את המידע החושי הזה. המידע הופך לרעש, לדייסה בתוך מוח הילד, ומהרעש הזה הילד לא יכול לפענח שום מידע מועיל.
ילדים אוטיסטים לא לומדים שאלה אמא ואבא, אמא ואבא בדרך כלל לא נחשבים יותר מכל אדם אחר בסביבה. הם (האוטיסטים) ידועים בכך שהם עשויים לאחוז בידו של כל זר ברחוב וללכת איתו בזמן שהאמא רצה אחריהם, קוראת בשמם. הם לא מבינים מה אתם עושים עם צעצוע או עם אוכל, או עם ילדים אחרים. וככל שהילד תקוע בתוך הערפל הרעיל הזה, בתוך דייסת הרעלים הזו ליותר זמן, כך יש יותר פגיעה פיזית במוח. זכרו שהילד נולד עם מוח מושלם במקור, אך ככל שהפצצת הרעלים הזו ממשיכה, כך נגרם יותר נזק למוח.
מערכת החיסון מצטרפת וגורמת לדלקתיות והתקפים אוטואימוניים על הרעלים במוח, תוך גרימת נזק פיזי למוח. בנוסף לזאת, ילדים אמורים ללמוד כישורים מסוימים בגילאים מסוימים. אנחנו אמורים ללמוד ללכת בסביבות גיל שנה, לדבר בגיל שנתיים, אנחנו אמורים לרכוש מיומנויות מסוימות בתוך חלון הזדמנויות מסוים. אם הילד מפספס חלונות אלה בגלל שהוא היה תקוע בתוך ערפל רעלים, בהמשך יהיה לו קשה להדביק את הקצב וללמוד מיומנויות אלו ללא עזרה מיוחדת. אז ככל שהילד האוטיסטי מבוגר יותר, כך יהיה לנו יותר קשה לרפא אותו, יקח לנו יותר זמן לרפא, והסיכוי לריפוי מלא קטן. ככל שהילד צעיר יותר, כך הריפוי הוא מהיר יותר ומלא יותר.
מה עלינו לעשות עם ילד כזה?
עלינו לשנות לו את פלורת המעי, לרפא ולאטום את דפנות המעי, לסגור את כל החורים בדפנות המעי, כך שרעלים יפסיקו להיספג. ברגע שהמקור לרעילות נפסק – המוח מתנקה. למוח האנושי יש יכולת מדהימה לנקות את עצמו, יש לו מערכת משלו לניקוי רעלים – מיקרוגלייה. הוא ינקה את עצמו ויתחיל לתפקד. הילד יתעורר. ערפל הרעלים יעלם ומהרגע הזה והלאה הילד לומד.
אז אם הילד בן שנתיים או שלוש, אנו יכולים לשלוף אותו מהאוטיזם במאה אחוז. זה יהיה ילד נורמלי שימשיך להתפתח, ללמוד ולעבוד, אבל ככל שהילד בוגר יותר כך הריפוי יהיה פחות מלא וישאר יותר נזק, אך זה מאוד אינדיבידואלי.
אני ממליצה על פרוטוקול התזונה של גאפס לילדים אוטיסטים בכל גיל.
יש לי מטופלים בני 45 עם אוטיזם חריף, בכסא גלגלים, שאינם עצמאים בבית השימוש. האנשים האלה סובלים, ילדים ומבוגרים אוטיסטים חווים כאב כל הזמן. הראש שלהם כואב, הבטן שלהם כואבת, המפרקים, השרירים, יש להם בחילות, הם מרגישים נורא, כל הזמן. זו הסיבה שהם מתנהגים לא יפה, זו הסיבה שהם אגרסיביים, זו הסיבה לכל מיני התנהגויות שלהם שמושכות תשומת לב, "עזרו לי".
כאשר הם מיישמים את פרוטוקול התזונה של גאפס – הכאבים נעלמים, הדלקתיות נעלמת, תגובות אוטואימוניות מפסיקות. הם מרגישים טוב. כמובן שאוטיסט בן 45 לא יחלים מהאוטיזם שלו, אבל הוא ירגיש טוב. הוא יהיה מאושר, הוא ישן טוב ויהיה קל לדאוג לו. היו לי מטופלים בגיל הזה שלמדו להיות עצמאים בשירותים. זה דבר משמעותי מאוד למי שמטפל בהם, אז שווה ליישם זאת בכל גיל.
אם לילד יש הרכב שונה של פלורת מעי, הרכב רעילים שונה שזורם פנימה, החוקיות באותו הילד תהיה שונה. הילד עשוי לא לפתח אוטיזם אבל כן היפראקטיביות, ADHD או ADD, דיסלקציה, דיספרקסיה, אך רוב הילדים הללו, בסביבות 85% מהם – לא יתאימו אל תוך אף כותרת אבחנתית.