איזבלה – טבעונית לשעבר

תרגום ותמלול מקוצר מעט, של סרטון שהעלתה בחורה בשם איזבלה לערוץ היוטיוב שלה בתאריך 14/2/2019.

אני אתחיל מהסוף.
לפני שלושה חודשים הייתי מאוד חולה. זה לא היה סתם התקררות או כאב בטן, כל חלק בגוף שלי היה לא בסדר. השיער שלי היה שומני ועם קשקשים, היתה לי אקנה בפנים, תמיד הייתה לי אקנה אבל זה היה משהו לא רגיל. אני בת 31, הפנים שלי נראו כאילו הן מתפרקות, התחילו לי קמטים, לא משהו שנראה נורמלי לגילי. סבלתי בריאותית בכל מיני דרכים. העיכול שלי היה לא קיים, זה היה קיצוני לצד אחד או אחר, הייתי מקיאה את הארוחות שלי, שום דבר לא הצליח לרדת כמו שצריך, האוכל לא היה מתעכל. לא יכולתי לישון. היה לי ערפול מוחי מטורף, זה היה כאילו הגוף שלי פה אבל הראש שלי במקום אחר. אני לא טיפוס שצורך סמים או אלכוהול או אפילו קפאין, למעשה הפכתי לרגישה לקפאין בחמש השנים האחרונות ומאוד הערכתי את היכולת להישאר חדה ונוכחת ברגע, הערכתי מאוד את השפיות שלי, יש לי הרבה עומס בעבודה, אני חייבת להישאר חדה, אבל לא הצלחתי להחזיק מעמד, לא בעבודה ולא בחיים האישיים. המוח שלי פשוט לא תפקד, היה לי ערפול מוחי מוחלט. היו לי מיגרנות נוראיות שהאוזניים והעורף שלי בערו, אור השמש היה משפיע, צלילים היו משפיעים, הייתי צריכה להיות בחדר חשוך, מבודדת מהעולם במשך ימים. מעולם לא היו לי מיגרנות או כאבי ראש קודם, זה התחיל לפני שנה-שנתיים. מעולם גם לא היו לי כאבי לסת קודם, היה לי כאב באזור הזה (נוגעת בפנים). היו לי דלקות סינוסים, זה היה מתחיל בהתקררות והאף שלי פשוט לא היה מפסיק לנזול או נשאר סתום למשך יותר מחודשיים, הייתי מתקשה לנשום והתמכרתי לתרסיסי אף כי לא יכולתי לנשום בלי. הייתי מעבירה ימים בעבודה עם תרסיס האף ומשחה, הייתי ישנה עם מכשיר אדים אבל שום דבר לא הצליח לעזור לי לישון או לנשום. אז סינוסיטיס כרוני כזה היה לי בערך פעמיים או שלוש בשנה. פעמיים בשנה גם הייתי חווה איזשהו סוג של "מוות שרירים", לא יודעת איך להגדיר את זה, לא יכולתי לזוז, כל כך כאב לי לזוז שמישהו היה צריך לסחוב אותי מחדר לחדר. זה היה נמשך שבוע, לא הייתי יכולה לאכול, העיכול שלי היה בורח החוצה ליומיים. זה היה רע ולא ידעתי מה גורם לכל הדברים האלה, עד לרגע הזה אני עוד חושבת לעצמי "אולי יש לי מחלה".

בדצמבר רציתי לקבוע תור לרופא ובגלל שזו הייתה תקופת החגים יכלו לקבוע לי רק לאמצע ינואר. כשהגיע 21 לדצמבר אני כבר ממש זחלתי על הרצפה ובכיתי באופן יומיומי, הכאב בראש ובגוף פשוט הרג אותי. אמרתי לעצמי "זהו, אני גוססת ואני לא אספיק להגיע לבית החולים". פה בקנדה, אם אתה הולך לבית חולים רגיל יקח להם 16-20 שעות להסתכל עליך, אבל עם הכאב שחוויתי לא היה סיכוי שאני אשב בחדר בלי להתעלף או למות. אז הלכתי למרפאה פרטית אבל היה תור רק לינואר כאמור. הבנתי שאני חייבת להציל את עצמי עד אז.
עשיתי מחקר באינטרנט. התחלתי לגגל את רשימת הסימפטומים שלי שהייתה הרבה יותר ארוכים ממה שסיפרתי לכם כאן. אה הייתה לי גם דלקת הכסת, זו הייתה דלקת במפרקי הירך ואני ממש אוהבת לעשות הליכות אבל לא יכולתי לעשות את זה. בגיל 30 מפרקי הירכיים שלי לא עמדו בזה, לא יכולתי לטייל עם הכלב שלי אפילו חצי שעה, הייתי צולעת ואחר הייתי צריכה לשכב במיטה ולהרים רגליים.
אז גיגלתי את כל הסימפטומים שלי, חשבתי שאני פשוט גוססת בגיל 30.
כל חיי אכלתי מה שנחשב "בריא" (עושה מרכאות עם היד).

אבל רגע, לפני שאכנס לזה.
להורים שלי הייתה פיצרייה. כמהגרים חדשים שעברו מרוסיה לקנדה הם לא היו מודעים כל כך והאכילו אותי פיצה בכל יום, מגיל 4 עד 9. בגיל תשע עברתי ניתוח להסרת כיס המרה. עד הניתוח הייתי הולכת לישון עם כאבים חזקים ולקח לי זמן לומר להורים כי חשבתי שזה נורמלי. נאמר לי שלאחר הניתוח אני לא אוכל לאכול מזונות שומניים, בלי מטוגן, ללא מוצרים המכילים כולסטרול או שומן, אפילו לא אגוזים. הייתי גם ילדה שמנה. אז מהרגע הזה התחלתי לספור קלוריות ולשים לב לכל דבר שאני אוכלת. התחלתי להוריד במשקל רק בסביבות גיל 14 ובגיל הזה היו עוד בנות שהתחילו לעשות כל מיני דיאטות. ניסיתי להיות אנורקסית למשך שנה, הורדתי מעט במשקל אבל זה לא המשיך עוד כי הייתי ילדה שמנה שאוהבת לאכול. בסביבות גיל 15, כשהורדתי את רוב המזון מהחי, חייתי בעיקר על לחם, תפוחים וצ'יפס ופשוט התחלתי להתעלף. לא הייתה לי אנרגיה וסבלתי מערפול מוחי, היה לי קשה להישאר ערה בבית הספר, הייתי נשארת ערה כל הלילה ואז הייתי נרדמת על השולחן. אז הבריאות שלי התחילה להתדרדר בשנות העשרה, לפני בערך 15 שנים.

התחילה לי אקנה בגיל 15 שהלכה והחמירה בשנות העשרים שלי. בגיל 21 נכנסתי אל עולם הפיטנס. התחלתי להרים משקולות, התחלתי לאכולת טוב יותר, יותר מזונות מהחי, זו למעשה הייתה התקופה הכי בריאה שלי. אכלתי יותר חלבון, יותר שומן והרגשתי מדהים. בין הגילאים 21-23 הייתי ממש בכושר, עם שרירים והכל. הצטרפתי לאיזשהו מכון כושר שגם עבדתי בו והטרנד אז היה טבעונות. לא צמחונות, טבעונות וגם טבעונאות.
ראיתי כמה דוגמניות במכון הכושר שהיו על טבעונאות ואני כזה "וואו". הן נראו לי זוהרות, יפות, רציתי להיות כמוהן. החלטתי לעבור ביום אחד לטבעונאות. חזרתי הביתה וזרקתי את הכל המוצרים מהחי שהיו לי.
התחלתי לאכול דברים כמו דייסות שיבולת שועל (נ"ע: אני מניחה שהיא צרכה אותן במצב הנא, כנראה מושרה), זרעי צ'יה ופירות יער, כל הדברים האלה שהם מכינים בבוקר ופשוט פירות. ראיתי סרטון של מישהו שאוכל אננס שלם אז התחלתי לעשות את זה. אננס מכיל חומר שנקרא ברומלין שמעכל חלבונים, אחרי האכילה השפתיים שלי היו מדממות והלשון הייתה אדומה ואני היית אומרת לעצמי "אלה בטח תופעות ניקוי". אחרי חצי שנה של טבעונאות התחילו הסימפטומים עליהם סיפרתי קודם. נהיו לי עיגולים כהים מתחת לעיניים, חוויתי התקפי תשוקה לסוכר. זה היה בדיוק כשהתחלתי להתחרות בעולם הפיטנס ואני נשאבתי אל תוך סיפור יפה. העור שלי החל להישבר, היה לי ערפול מוחי, הרגשתי כאילו אני שטה ביקום אחר וכל הזמן אמרתי לעצמי שאלה תופעות ניקוי, למעשה המאגרים שלי התדלדלו והתדלדלו. הגעתי ליום התחרות ואני רציתי רק להישאר בבית ולאכול, הייתי מורעבת. יכול להיות שלא אכלתי מספיק אבל זה היה קשה לאכול כמות גדולה של ירקות חיים ועדשים וכל החרא הזה (נ"ע: גם פה, אני לא יודעת איך היא צרכה את העדשים, כנראה מונבטות כי היא מגדירה את התזונה שלה כטבעונות חיה).

התחלתי לפתח יותר הפרעות אכילה, כמו לאכול ארוחה אחת ביום או בולמיה, השיניים שלי החלו להרקב. אחרי שנה כזו של סבל אמרתי לעצמי שאני לא יכולה יותר. הייתי כל כך רעבה, הבולמיה התפתחה בגלל שהייתי כל כך רעבה וכל מה שרציתי היה למלא את עצמי בסוכר. הייתי קונה עוגה שלמה או קערה ענקית של פירות ואוכלת ואז הייתי חווה בעיות עיכול. הייתי מקיאה בין אם רציתי או לא, זה היה חייב לצאת מכיוון זה או אחר. אחרי זה החלטתי להפסיק עם הטבעונות, בגיל 25, זה פשוט שבר אותי, מהרבה בחינות. אני מגדירה את זה כשנה של טבעונות אבל המוח שלי לא חזר לנורמליות. בסוף אותה שנה לא יכולתי לבנות משפט שלם, איך שאני מדברת איתכם עכשיו לא היה לי אפשרי אז, המוח פשוט לא תפקד. אז התחלתי לאכול מידי פעם ביצים או משהו בקופסא, אני לא כל כך טובה בלדאוג לעצמי. בהמשך, תוך כדי נסיעות חזרתי להיות סוג של טבעונית-צמחונית. הייתי אוכלת פשוט ערמה של בננות, תפוחים או תפוזים כל היום במהלך הנסיעה, ואז הייתי חוזרת הביתה ואוכלת סלט קיסר. אחרי תקופה כזו התחילו הסימפטומים הקשים באמת, שנת 2018.
הסימפטומים היו כל כך קשים שבאמת חשבתי שאני גוססת. לא הבנתי מה זה, לא נהגתי לאכול במקומות כמו מקדונלד'ס, לא אכלתי ג'אנק פוד שיכול היה להיות הסיבה שבגללה הגעתי למצב הזה.

בדצמבר, בזמן שחיכיתי לתור שלי, התחלתי לחפש בגוגל את הסימפטומים כדי להבין מה לא בסדר איתי. בסופו של דבר הגעתי לערוץ של בחור שחשבתי שהוא פשוט לא נורמלי. הבחור הזה אכל בשר נא, שתה דם וחלב נא, חשבתי שהוא חולה נפש ושהוא ימות מזה, במיוחד אחרי שאמרו לי כל החיים שאסור לי לאכול את הדברים האלה כי אין לי כיס מרה. אחרי כמה סרטונים כאלה התחלתי לצפות בסרטונים שלו שבהם הוא מראיין טבעונים לשעבר. ככל שצפיתי ביותר סרטונים שלו עם טבעונים לשעבר הבנתי שאני לבד, שיש להם את הסימפטומים שלי גם. אני לא טובה בלהסביר את הדברים אבל יש אחרים שמסבירים היטב מדוע הדברים שאוכלים בתזונה הטבעונית הם מזיקים. הרבה מהאנשים האלה קרניבורים היום.
בשר הציל לי את החיים. אף פעם לא חשבתי שאני אוכל בשר אדום בגלל שאין לי כיס מרה. הייתי בטוחה שאני ארגיש גרוע יותר אבל בפועל כל סימפטום שהיה לי נעלם. כולם נעלמו. העור שלי, השיניים, יש לי אנרגיה, אני יכולה לעבוד בצורה נורמלית, יש לי חיים. היום אני אוכלת ביצים, בשר, בייקון מלא בשומן.

לאהוב חיות זה לאהוב את עצמך. אם אתה הורג את עצמך בשם ההגנה על חיות – אתה שונא חיות כי אתה הרי חיה בעצמך. לא הייתי רוצה שאף אחד יחווה את מה שחוויתי, זו הייתה הרגשה הכי נוראית בעולם. אתה מרגיש שאתה גוסס ואתה לא מבין למה.