פנטזיות

קריאת פוסט ודיון פורה באחת הקבוצות בקשר למערכות יחסים של בדס"מ עשתה לי חשק לכתוב סוף סוף על הנושא של מיניות בהקשר של פנטזיות. פוסט ארוך ולא פשוט לקריאה, תתרכזו. ואפשר גם לשמור ולקרוא בחלקים. תרגישו נוח לשאול אותי מה שבא לכם בתגובות.

חלק ראשון:

1. אני מאמינה שאנחנו לא באים דף חלק לעולם הזה. אני מאמינה שאנחנו מגיעים עם עבר של תקופות חיים רבות, בגופים פיזיים ולא פיזיים. אני מאמינה שאנחנו מגיעים עם זכרונות שלרוב אנו לא מודעים אליהם, דפוסים והתניות. כל אלו באים לידי ביטוי בחיים שלנו בהווה.

2. אני מאמינה שהדרך בה אנו מגדירים כיום מיניות בחברה שלנו היא תולדה תרבותית, תולדה של הנקודה הספציפית אליה הגיעה האנושות אחרי היסטוריה ארוכת שנים ומורכבת. זאת בשילוב של כל הזכרונות שכל נשמה מביאה איתה לפה, זכרונות שהם לא בהכרח ממקומות במימד הזה.

3. אני מאמינה שיש הבדל מהותי בין נטיות מיניות הקשורות למשיכה מינית כלפי המגדר ההופכי לנו, לבין פטישים, בדס"מ, אה-מיניות ועוד. אני מאמינה שהטבע שלנו במקור הוא לאהוב ולהמשך לשני המינים (גברים ונשים) ושההפרדה המינית היא הרבה פחות דיכוטומית במקור.

4. אני מאמינה שאם היינו נפתחים לרעיון שאנו ישויות רוחניות שמגיעות לפה כבר עם סיפור, היינו מוצאים תשובות לשאלות רבות והיינו מתחילים לראות את התמונה הרחבה יותר.

5. אני מאמינה שעולם הדימיון, הפנטזיות והחלומות שלנו הם חלק מההוויה הממשית שלנו לא פחות (ומבחינה מסויימת אף יותר) מהגוף הפיזי שלנו וממצב הערות הרגיל. לכן, אם היינו נותנים להם מקום ומאפשרים לעצמינו לחקור לעומק את החלקים האלה שלנו, היינו מגלים עולם שלם וחדש על עצמנו, עולם שדרכו היינו יכולים לקבל תמונה הרבה יותר אמיתית ומלאה עלינו (לעומת התמונה הקטנטונת והחלקית שיש לנו על עצמנו במצב של ערות רגילה).

חלק שני:

חלק משמעותי מהריפוי שלי נעשה בשכבות שונות של התודעה שלי. באמצעות מדיטציה ועבודה מחשבתית עשיתי חקירה ולמידה עמוקה של המחשבות שלי, הרגשות, החלומות, הדמיונות והפנטזיות, בעיקר הפנטזיות המיניות שלי.

היה שלב קריטי, בשלב הזה הבנתי שכדי להבין מה קורה איתי (בגוף ובנפש) וכדי לרפא את עצמי לעומק – אני חייבת לתת לעצמי לגיטימציה תודעתית מלאה. כלומר, לתת מקום לכל מחשבה, רגש, דמיון, חלום או פנטזיה. כשאני אומרת "חלום" אני מדברת על חלומות שמתרחשים בשינה.

איך הגעתי למצב שבו עשיתי כזו החלטה?

בזמן שטיפלתי בוגיניזמוס שלי (התכווצות לא רצונית של שרירי הנרתיק) עלו לי המון המון תופעות, הרבה פיזיות וגם הרבה מאוד בתוך התודעה שלי. הרבה פעמים דברים היו מתרחשים בתוכי בזמן של אינטימיות מינית, עם עצמי או עם בן זוגי.
בדיעבד, אני יכולה להצביע על איזשהו תהליך תודעתי שנבנה בשלבים בזמן שאני במצב אינטימי:

1. פחד – עולות לי תמונות אימה שאני בסכנה, תסריטים הכי מזעזעים שאתם יכולים להעלות בדעתכם, אני מרגישה כאילו הגבר לידי הוא מפלצת, למרות שאני יודעת שהוא לא. לא מדובר בפנטזיות מיניות אלא בחרדה אמיתית.
2. כעס – אני רוצה פשוט להרוג את האדם שאיתי. אני מרגישה שעולה בי כל כך הרבה כעס בזמן שהוא יורד לי, שאם אני רוצה אני אשכרה יכולה לשבור לו את הגולגולת בסגירת רגליים חזקה.
3. אני התוקפת – מדמיונות שאני בסכנה, נאנסת, נרצחת.. אני הופכת להיות התוקפת. איך התחילו לי דמיונות שבהם אני הפכתי מהקורבן לתוקפן? זה התחיל בחלום אחד שחלמתי באיזה לילה, חלום שאני מגדירה כ"חלום גלגולי" (אשים לכם קישור בתגובות בנוגע לסוגי חלומות) ובחלום הזה ראיתי את עצמי כפרופסור או מורה כלשהו, לא צעיר, ואני בחלום מנצלת (בתור גבר) את התלמידות שלי. מאותו יום שאחרי החלום החלטתי שאני נותנת לעצמי לגיטימציה ומקום להביא גם את הצדדים האלה שבי אל ההכרה המודעת שלי.
4. פנטזיות מיניות – מה שקרה בשלב הזה היה נקודת מפנה בתפיסה המינית שלי. כעת נתתי לעצמי לגיטימציה מחשבתית מלאה, כולל לגיטימציה מינית מלאה במחשבה, וכל התמונות והרגשות שחוויתי קודם התבטאו כעת בתור פנטזיות מיניות. מה זאת אומרת? זאת אומרת שכעת דמיונות שונים התחילו לצוף לי בהקשר של גירוי מיני במקום בהקשר של חרדה או כעס. הרשיתי לעצמי לגמור עם איזו פנטזיה שהתחשק לי, ואני הולכת לזעזע אתכם עד הסוף – אני אנסתי, אני נאנסתי, אני גבר שאונס, אני אשה שאונסת, אני עם ילדים, ילדות, אורגיות שונות ומשונות, הכללל. נתתי לעצמי דרור, חופש מלא!

חלק שלישי:

במהלך כל התהליך הייתי בטיפול שנעשה באמצעות מדיטציה. באופן טבעי יצא שמה שמתרחש בתוך התודעה שלי גם צף בטיפול ולמעשה אני מטופלת בכמה מישורים וכיוונים בו זמנית. זה לא אומר ששיתפתי את המטפלת שלי בכל דבר, אך זה אומר שהבשלות שלי להכיל נדבך נוסף של ריפוי תמיד באה לידי ביטוי בכל הכיוונים, בין אם זה במסגרת הטיפולית או בעבודה העצמית שעשיתי ביני לביני.
ראיתי גלגולים רבים, בטיפול ועם עצמי. תקשרתי עם חלקים שונים שלי, עשיתי שתי וערב, הלוך חזור, פנימה החוצה, מ ואל כל מקום אפשרי לי בתוך ישותי השלמה.

הגעתי למצב שאני מסוגלת לראות את המסלול הרחב שלי בתור נשמה בהקשר לבעיות שהיו לי ועשיתי יותר ויותר הקשרים וחיבורים בין דברים שחוויתי בגוף, בנפש, במחשבה.

חלק רביעי:

כאשר חלקים שלנו הקשורים להתניות ולדפוסים זקוקים לביטוי ואנו נותנים להם את המקום לביטוי – הם מתחילים לעבור התמרה. מה שהיה פעם צורך עמוק ובלתי נשלט בתוכי פתאום הופך קטן יותר, שקט יותר, ככה מעצמו, לא בכפיה, לא בכוח, זה טבע הדברים.

אל תתבלבלו, אני לא אומרת שהנטיות המיניות שלכם או הפטישים שלכם לא בסדר ואתם חייבים לטפל בעצמיכם בכדי למגר אותם (אלא אם הם פוגעים באחרים, אני כמובן לא מדברת על כזה מצב, אני לא פגעתי בפועל מעולם באף אדם).
מה שאני אומרת זה שאנחנו יצורים כל כך מורכבים ומופלאים ויש לנו אפשרות לחיות את החיים שלנו ב"דרגות" שונות של היכרות עם העצמי שלנו, אז למה שנתפשר על פחות מהמקסימום? למה שלא נרצה ללמוד על עצמינו יותר לעומק? למה שלא נמשיך לשאול את השאלות? נעמיק את הלמידה?

מצידי תהיו מה שאתם רוצים, זהו לא פוסט שיפוטי שבא לפסול אף אחד, זהו פשוט פוסט של שיתוף כנה שאולי יפתח לכם נתיב חדש של מחשבה, ואולי לא, זה גם בסדר.

אני שאלתי למה כל הזמן, למה אני מה שאני. זה לא אומר שלא קיבלתי את עצמי איך שאני ושכל היום הייתי מוטרדת למה אתמול בלילה דמיינתי שאני אונסת. מה שזה אומר זה שבעצם נתתי לעצמי לגיטימציה להכיר את עצמי לעומק שהוא אינסופי, לא עצרתי באמצע. לא אמרתי לעצמי "טוב נו זה מה שאני", כי איך אני יכולה להחליט שזה באמת מה שאני? איך אני יכולה לדעת שאין עוד "אני" שמחכה לי מאחורי הדפוס הזה?

חלק חמישי:

איך אתם יכולים לדעת שאין עוד "אני" שמחכה לכם מאחורי הדפוס הנוכחי אותו אתם חיים עכשיו?
אני אגיד לכם את דעתי  🙂 אין לכם כבר ברירה, הגעתם עד פה.

ובכן, האני שלנו הוא פשוט נטול דפוסים.
כלומר, כל דפוס שאנו מזדהים איתו הוא רק דפוס, הוא לא הזהות הגרעינית שלנו. וזה ממש בסדר לבחור לחיות דרך דפוס מסוים, זה חלק מהדרך שלנו להתפתח, ללמוד וליצור את עצמנו בעולם הזה. אני פשוט אוהבת את היותי מתמירת דפוסים מקצועית  ;)לא מספק אותי להתמיר רק דפוס אחד שלי ולהשאר איתו לא יודעת עד מתי, אני אוהבת לצעוד קדימה, או יותר נכון פנימה אל תוך עצמי ואז ליצור מתוך עצמי עצמי חדש. הו הנה, זה דווקא דפוס שאני נאחזת בו כי הוא נחמד לי. יש לי פטיש מנטלי להתמרת דפוסים  🙂

חלק שישי ואחרון:

הנושא כה רחב, שיתפתי אתכם רק בחלק קטן, אני יכולה לכתוב על כך ספר.

האם ההקשר לתחילת הפוסט ולסופו היה מובן? האם הדהדו לכם המילים?

אנחנו חופשיים להיות כל מי שנרצה. איננו כבולים לווריאציה מסויימת והאושר שלנו לא מותנה בזה שנהיה משהו אחד ספציפי, אך הוא כן קשור ישירות לכמה לגיטימציה תתנו לחלקים שבתוככם ביומיום. מה שנראה לנו שהוא לחלוטין ה"אני" שלנו, יהיה לרוב בסך הכל דפוס מסויים איתו אנו בוחרים להזדהות כעת. ומה מרוויחים מזה שממשיכים לחפור פנימה אל תוך הדפוסים ואל מה שמאחוריהם? מה שמרוויחים זה את הגדלת יכולת הבחירה שלנו, הבחירה עם מה שאנו רוצים להזדהות. קצת כמו לבחור איזו דמות בא לנו להיות בהצגה הנוכחית של גלגול החיים הזה. אנחנו השחקנים, התסריטאים, הבמאים והקהל, אנחנו ה… אלוהים.

טוב מה, חשבתם שאני אסיים אחרת?  🙂
לילה טוב אלוהים חמודים שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *