מה בין לאכול לבין להיות מוזן?

יש הבדל בין לאכול לבין להיות מוזן.
רוב חיי אכלתי מבלי להיות מוזנת. בין אם לא אכלתי מספיק ובין אם בלסתי עד פיצוץ אטומי – עדיין לא הייתי מוזנת.
כל דבר שנכנס לי לפה החרדות מהן סבלתי, היו לוקחות וכאילו מעלימות, לא קיבלתי אנרגיה מדבר. לא ספגתי את הערכים התזונתיים, אכלתי אכילה רגשית שאינה מחוברת לתחושות הגוף, אכלתי לפעמים רק בכדי לחוש את הגוף. אכלתי דברים כבדים שישבו לי בבטן שעות רבות כי רק כך יכולתי לתפקד בעבודה יותר משעתיים בלי להתעלף. מחוץ לעבודה נמנעתי מאכילה שעות רבות מבלי לשים לב או לחילופין אכלתי ואכלתי עד רצון להקיא. כל הזמן הייתי זקוקה לתמיכה של תוספים כמו B12, ברזל, כדורי קומפלקס של ויטמינים ומינרלים, אבקת חלבון, כדורי חלבון, ארוחות בצורת אבקה, פרוביוטיקה ועוד.

ואז התחלתי לטפל בצורה יותר ויותר עמוקה בנפש שלי.

טיפלתי בחרדות, בניתוק מהגוף, בשנאה עצמית, בטראומות, בעניינים הקשורים לאוכל, לתחושות, בדיכאון, במיניות ובקשר שלה לאוכל, במתח, בחוסר האנרגיה ועוד.
התחלתי להשיג רמה מינימלית של שקט ובשקט הזה פתאום יכולתי לשמוע אותי, לשמוע את הגוף שלי. פתאום התחלתי להרגיש כאילו אני מתחילה לספוג את מה שאני אוכלת, פתאום נוצר קשר מסוג חדש ביני ובין מה שנכנס אל פי. המצב החדש הזה איפשר לי להתקדם עוד שלב שבו החלטתי לבחור בצמחונות. בשר בקר עשה לי רע כבר כמה זמן, אך מכל השאר היה לי קשה להפרד.
לקח לי בערך 10 חודשי צמחונות עד שהחלטתי להיות טבעונית בעקבות פתיחת הפייסבוק.
המעבר לטבעונות הגיע יחד עם עוד מנה נכבדת של התקדמות במצבי הנפשי והרגשתי שהספיגה שלי משתפרת פלאים. עכשיו שגם הורדתי את המזון מהחי ובכך ירדה כמות משמעותית של מזונות שפוגעים בספיגה, הרגשתי שיפור ניכר. עם הזמן הכרתי גם את שיטת ההגיינה הטבעית ותזונת 80/10/10, זה גרם לי להעלות משמעותית את צריכת הפירות שלי ושיפר בצורה מדהימה את רמת האנרגיה שלי לאורך זמן, איזן את הסוכר בדם (יחד עם הטיפול בחרדות שגרמו לי לנפילות סוכר) והוריד משמעותית את המשיכה למתוקים לא בריאים.
אם לא הייתי מטפלת בנפש שלי לא הייתי יכולה לקדם את עצמי לשום כיוון מבחינה פיזית מלבד למטה. לא הייתי יכולה לעשות אף שינוי תזונתי מרחיק לכת וגם אם כן אני יודעת בוודאות שלא היתה לזה את אותה ההשפעה. אני מדברת רק בשם עצמי כמובן.
אם לא הייתי משנה את המחשבות, האמונות והתפיסות שלי שאני לא שווה, אני לא אהובה, אני לא ראויה, אני אפס, עדיף לי לא להיות, אני לא שייכת לעולם הזה, העולם הזה חרא, העולם הזה מסוכן לי ועוד ועוד, זה לא משנה מה הייתי אוכלת – עדיין לא הייתי מוזנת.
כמובן שלתזונה עצמה יש קשר ישיר לרגשות שלי, למצב ההורמונלי, למצב הרוח, לתפקוד המערכות וכו', אבל כדי לבחור בתזונה של אהבה, כדי לבחור בהזנה אמיתית, הייתי צריכה קודם להסכים להיות מוזנת. הייתי צריכה להסכים לאהוב את עצמי, להסכים להתקיים בגוף שלי, להסכים להרגיש אותי, להסכים להיות.
להיות כשאני אוהבת את עצמי זה עונג.
להיות כשאני מסוגלת להרגיש את הגוף זה עונג.
לא כי תמיד נעים לי, לפעמים כואב, אלא בגלל שלהיות נוכחת באמת זה להרגיש את האני שלי בכל מצב, זה לדעת שיש בי חלק שלא משנה מה יקרה לי – הוא יישאר שלם.
ומה זה החלק הזה? פשוט, זו ההוויה הרוחנית שלי.
מי שיודע מה זה לא להיות עם התודעה בגוף (בין אם זה בגלל ניתוק לא בריא ובין אם זה בגלל חוויה מדיטטיבית/רוחנית כלשהי) אולי יהיה לו קל יותר להרגיש את זה שהוא לא רק גוף, את זה שהוא משהו אחר, משהו עוצמתי יותר, מדהים, נפלא, אוהב ואולי אפילו מפחיד קצת.

בין אם התחברתם למה שכתבתי, לא התחברתם, אתם כן מרגישים על מה אני מדברת או לא מבינים מילה – הכל הכל בסדר, העיקר שתאהבו את עצמכם.
אין כמו לאהוב את עצמינו, אין כמו להיות מוזנים ממקום של אהבה, של חיבור לגוף, של חיבור למזון שאנו בוחרים להכניס לפה.
אהבה היא כוח הריפוי החזק ביותר והעדר אהבה הוא מהות החולי.

אני מאחלת לי ולכם המשך חיים מלאים בהזנה, בנוכחות, בחיוניות, בריפוי וכמובן ב… אהבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *